היום לפני 110 שנים נולדה לאה גולדברג, שהייתה משוררת סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת אמנות ציירת וחוקרת ספרות. אך יותר מכל אהבה המשוררת לכתוב שירה לילדים, ולהקריא אותם.
לאה קיבלה פרס ישראל לספרות לשנת 1970 לאחר מותה, את הפרס קיבלה אמה, בשמה.
לאה התגוררה בקובנה ושם למדה פילוסופיה ושפות שמיות. משם ..מהגולה,כתבה בעברית רהוטה:
"מכורה שלי, ארץ נוי אביונה
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר."
בשנת 1935 בהגיעה ארצה,חברה לחבורת "יחדיו" יחד עם שלונסקי אברהם חלפי אלכסנדר פן ואלתרמן הגדול, בין הפעילויות של החבורה היו ערבי קריאה, ערבי דיון פילוסופיים וגם הצגת מופעים דרמטיים.
כל אהבותיה של המשוררת, גם אלה שהתממשו היו לזמן קצר, הושבו ריקם. שוב ושוב היא התאהבה בגברים לא מושגים: מורה בבית הספר, סטודנט הודי שהתיידד איתה אבל חיזר בנוכחותה אחר נשים אחרות, חבר קיבוץ שכוונותיו לא היו ברורות, עמית שנסעה אחריו לאיטליה ומצאה אותו עם אישה אחרת. הסבל הוליד שירים נוגים ומנע את הולדת הילדים. והיא אהבה ילדים. הילדים של חברותיה זוכרים אותה כדודה טובה שהקדישה להם תשומת לב וחיבה. היא כתבה כמה ספרי ילדים שנמכרים ואהובים מאוד עד היום כמו "איה פלוטו", "דירה להשכיר" ו"המפוזר מכפר אז"ר"
יֵשׁ בָּעוֹלָם כֹּל מִינֵי יְלָדִים
יֵשׁ אַמִּיצִים וְיֵשׁ נִפְחָדִים
יֵשׁ עַלִּיזִים וְיֵשׁ נִרְגָּזִים
יֵשׁ מְהַסְּסִים וְיֵשׁ הַמְּנַסִּים
יֵשׁ עֲצוּרִים וְיֵשׁ פְּתוּחִים
יֵשׁ שֶׁחוֹשְׁשִׁים וְיֵשׁ שֶׁבְּטוּחִים
יֵשׁ מְהִירִים וְיֵשׁ אִיטִיִּים
יֵשׁ עֲצוּבִים וְיֵשׁ צוֹחֲקִים
השיר הזה, הוא ההשראה לציור הילדים הצבעוניים
לאה התגוררה עם אמה ברחוב ארנון 15 בתל אביב.
היא כתבה ספר "ידידי מרחוב ארנון" ובו סיפרה כל הבית הכחול. בית שצבוע עד היום בכחול- תכלכל.
הספר מתאר את הווי החיים של תל אביב בראשית שנות הארבעים. בספר באה לידי ביטוי אווירת השכנות של אז, ימי התום ויחסי הקרבה בין השכנים בבניין.
לאה גולדברג אכן התגוררה ברחוב ארנון מספר 15 עם אמהּ כ-20 שנה. וכך כותבת לאה גולדברג בפתח הספר: "והסיפורים שבספר הזה נכתבו בצורה קצת אחרת מאשר סִפּוּרַי האחרים: בספר זה יש הרבה מאד דברים שבאמת היו באמת. ראשית כל גרתי אז בתל אביב ברחוב ארנון ומספר הבית שלי היה באמת מספר 15 ובאמת בפינת הרחוב היה בית כחֹל. גם ידידי הקטנים מרחוב ארנון כּלָם היו במציאות. והיינו ידידים. רותי ויונה למשל, היו באמת תאומים וקטנים. עכשו הם עוד תאומים אבל כבר גדולים"
המשוררת שמזדהה עם עצבות וכמיהה לילדים, השאירה אחריה שירי ילדים נפלאים ושמחים ואוצר ספרותי נפלא.
ממליצה לכם לבקר ברחוב ארנון בתל אביב, לראות את הבית הכחול ולנשום אוויר ואווירה של פעם.
ואם הגעתם עד לכאן ואהבתם, סמנו לי לייק/לב אדום שאדע
תוכלו גם להירשם בעמוד הראשון לניוזלטר שלי, ותקבלו מייל כשיש בלוג חדש באתר.
מוזמנים להציץ באתר החדש layzagallery.com
גם לעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1
ולבקר בחנות ה ETSY העולמית שלי etsy.me/2uqY7C1
תמיד לומדת משהו חדש כשקוראת את הפוסטים שלך!