היא נולדה בקרוליינה בשם איוניס קתלין ויימון, ושינתה את שמה לסימון- כמחווה לסימון סניורה שככ אהבה, ונינה- שזה נערה בספרדית. בהופעת הבכורה הפומבית הראשונה שלה כפסנתרנית, נאלצו הוריה השחורים, שישבו בשורה הראשונה, לפנות את מקומם לאנשים לבנים. סימון סיפרה, בבגרותה, שמקרה זה השפיע על חייה, וגרם לה להפוך ללוחמת זכויות ומעורבת בתנועה לזכויות האזרח.
.
(צילום: Roland Godefroy/ויקימידה קומונס)
לדבריה, זה היום שבו גם החליטה להיות רב גונית צבעונית ולא מקובעת בחיים ובסגנונות מוזיקליים.
זמרת נשמה צבעונית ורבת גוונים ביכולות המוסיקליות שלה ובסגנונות שאותם היא שרה. מגיל צעיר סימון הפגינה כשרון עצום בנגינה בפסנתר. משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא זכתה בנערותה ללימודי מוזיקה מסודרים רק בזכות תרומות שנאספו עבורה בקהילה בה שימש אביה מטיף, כי זיהו שם פוטנציאל.
סימון הופיעה בישראל פעמיים. בפעם הראשונה היה מתי כספי הצעיר מפקח התאורה והסאונד של המופע.
סימון הייתה מיודדת עם זמר הרוק פולק החסידי שלמה קרליבך. היא הציגה בפניו לראשונה את מוזיקת הנשמה והגוספל ,והוא לימד אותה שירים יהודיים, כולל "ארץ זבת חלב ודבש" שסימון ביצעה בעברית.
סימון הייתה אדם בלי בית. היא הייתה נשואה לגבר מתעלל, סבלה מבעיות ריכוז קשות והייתה ידועה בהתפרצויות הזעם שלה. ב 1995 ירתה נינה סימון בבן של השכן ברובה אוויר כי הפריע לה להתרכז...
היא שרה שירים פוליטיים בלי לחשוש, לא שילמה מס כמה שנים כמחאה על מלחמת וויטנאם, ויצרה לעצמה תדמית של זמרת מוכשרת מאד, אבל שלא נעים לעבוד איתה. היא נדדה מניו יורק, ללונדון, ברבדוס, ליבריה, הולנד וצרפת. בסוף שנות התשעים חלתה בסרטן השד ובשנת 2003 נפטרה בביתה בדרום צרפת, שככ אהבה.
מדונה, בונו, ארית'ה פרנקלין, דיוויד בואי, ביונסה, קט סטיבנס, פיטר גבריאל, ניק קייב, ואן מוריסון, לורן היל, לנה הורן הם חלק מהאומנים שציינו את נינה סימון כמוזיקאית שהשפיעה עליהם ועל סגנון השירה שלהם משמעותית.
וזו נינה סימון שלי, אישה חזקה מאד, שציירתי עם עיניים גדולות וחכמות, מוכשרת, ומאד מאד צבעונית.
ואם הגעתם עד לכאן, ואהבתם, סמנו לי לב אדום ♥, שאדע.
אפשר (ורצוי) גם להשאיר מייל בעמוד הראשון, ובכל פעם שאכתוב בלוג, תקבלו הודעה
מוזמנים להציץ באתר החדש layzagallery.com
גם לעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1
ולבקר בחנות ה ETSY העולמית שלי etsy.me/2uqY7C1
צבעים זה חיים
למדתי כמה דברים שלא ידעתי, והציור מקסים!