היום לפני בשנת 1915 נולדה זמרת השאנסונים אדית פיאף.
את השיר "החיים בוורוד" שמזוהה איתה מאד, כתבה אדית פיאף כשהיתה מאוהבת באהבה, מאוהבת בוורוד והכי הכי מאוהבת באיב מונטאן.
הזמרת הקטנה עם הקול הדרמטי השבור והמחוספס שתמיד לבשה שמלה שחורה עם מחשוף גדול ניהלה חיי אהבה סוערים ומתוקשרים עם שארל אזנאבור ג'ורג' מוסטאקי וסיפור אהבה עצוב במיוחד עם מרסל סרדן מתאגרף
אלג'יראי נשוי, שהדרמה הגדולה היתה שכשהתגעגעה מאד, ביקשה ממנו להגיע אליה במהרה בטיסה ולא בהפלגה. ובדרכו אליה נהרג בתאונת מטוס.
בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה קנתה לה פיאף שם ברחבי העולם, היא הופיעה מספר פעמים בניו יורק ושרה בקרנגי הול. בעידודו של השחקן הצרפתי מוריס שבלייה שרה פיאף גם בסרטים, בקומדיות ובאופרות.
שיריה המוכרים ביותר הם השאנסונים פאדם פאדם, האקורדיוניסט וכמובן איני מתחרטת על דבר Non, je ne regrette rien .
פיאף נפטרה בגיל 47 מסרטן הכבד, ונטמנה ב-פר לה שז , שזהו יעד חובה בביקור הבא שלי בפריז אהובתי.
את החיים בוורוד כמו שאני רואה ציירתי בכמה הזדמנויות, זה תמיד הזכיר לי רקדנית בשמלה מתנפחת בגווני וורוד/לילך/וורוד פוקסיה.
מילים מהשיר "החיים בוורוד"..בצרפתית זה נשמע יותר טוב
הוא אל תוך ליבי חודר ואושר כה זוהר אני עוד לא ידעתי היא בשבילי ואני בשבילו ובקולה נשבעה בחייה כשאלי הוא מתקרב ראשי עלי סובב מכה הלב
לילות של אהבה בלי סוף האושר שאחרי הפחד כל כך נעים וטוב ביחד שבא את החיים לקטוף
ואם הצלחתי להרחיב לכם את הלב ולהתאהב באהבה ובוורוד, אני מזמינה אתכם להמשיך לעקוב אחריי, תמיד שמח וצבעוני אצלי.
לא יצא לי בפעמים קודמות, בפעם הבאה...
את חייבת לבקר שם זה בית קברות יפיפיה וקבורים שם עוד הרבה אנשים מעניינים!